את היית כל כך קטנה
,כשחיפשתי אותך בבית החולים
חשבתי שהגעתי לחדר ריק
כשמצאתי בין הסדינים
ראש לבן מבצבץ
ממיטת ברזל
והתפלאתי ולא זכרתי
מתי גדלתי
ומתי קטנת
זוכרת בימי שישי היינו
מטאטאות את החצר לשבת
לימדת אותי לגרוף
עלים שנשרו מהשביל
ואיך יבבתי כשעקצה
הדבורה ושלפת פגיון צורב
?מרגלי היחפה
עכשיו אני מתרוצצת
במסדרונות שואלת
נתקלת במבטים שאומרים
,אינני יכולה לשלוף ממך כלום
אמא, אינני יכולה
you were so small
when I looked for you in the hospital.
I thought I had come into an empty room
when I found, between the sheets,
a white head peering
from a metal bed
and I was amazed and didn’t remember
when I grew up
and when you grew small.
Remember how on Fridays we used
to sweep the courtyard for Shabbat?
You taught me to gather
leaves which fell from the path
and how I cried when the bee stung
and when you removed a sword-sharp stinger
from my bare foot?
Now I wander
down hallways
getting caught in looks which say
I cannot take anything out of you,
Mother, I cannot.
about the author